מזכירות האגודה - עודכן ב:23/06/2019
מזכירות האגודה - עודכן ב:29/04/2018
מזכירות האגודה - עודכן ב:23/05/2017
מזכירות האגודה - עודכן ב:11/05/2016
לחצו כאן לתוצאות.
מזכירות האגודה - עודכן ב:02/02/2016
הבריכה תפעל מיד לאחר יו"כ (24.9.15) עד לשמחת תורה (5.10.15)....
מזכירות האגודה - עודכן ב:22/09/2015
מזכירות האגודה - עודכן ב:26/08/2015
לידיעתכם, בסוף שבוע זה נביא אדמה למילוי השטח ליד המועדון, לצ...
מזכירות האגודה - עודכן ב:20/08/2015
מזכירות האגודה - עודכן ב:10/08/2015
ליחצו כאן
מזכירות האגודה - עודכן ב:29/07/2015
אנא המתינו טוען לוח אירועים....
‏‏IMG_20160628_145313 - עותק

שלמה גרנות

ז' באב תש"ב - ד' בתשרי תש"פ
03/10/2019 - 21/07/1942

 

שלמה יקירי,

 

חלפו רק חודשיים מאז נחתכת מחיי באבחת גרזן של הגורל. זה נראה כמו מאתיים שנה וכמו יום אחד – בעת ובעונה אחת.

 

אבל בו נתחיל בחדשות הספורט תחילה. תשמע מה הפסדת וכמה עוד תפסיד, יקירי.

הפועל תל אביב נגד מכבי חיפה – ניצחו. מתי אתה שואל? סליחה – אבל זו כבר שאלה מקצועית מידי.

 

פעם שישית ספרד זכתה בגביע דיוויס שזה מאד יפה מצידה ואתה בטח היית שמח לצפות במשחק ומסי החליט לא לפרוש – טען שעוד יש לו מה לתרום במגרש ורק אתה כבר לא תוכל ליהנות מביצועיו.

 

לכתך אהובי היא תחושה של חשיפה לתקופה חשוכה. אני מרגישה כמו נתונה לרוחות הסתיו המשתנות ללא הגנה.

 

אני נודדת היום בין חדרים משותקים. כל האורות דולקים אבל החושך שולט. אני רוצה לזעוק רוצה לרמוס. רוצה לשבור את הכלים אך במקום זאת יושבת בפינה, יושבת ויושבת ומקשיבה לשקט הבוכה.

 

לא השתמשנו בצירופי המילים "אף פעם" "לעולם לא" -  כי ידענו שתמיד יש שינויים והפתעות בחיים. כמו הגעתנו למשגב למשל, אבל עכשיו? עשרות פעמים בקול רם או במחשבה אני אומרת: אף פעם...אף פעם לא אראה עוד את פניך הצוהלות לקראתי. אף פעם לא אעשה עוד תחרות סודוקו מולך, אף פעם לא אשמע עוד את שאגות שמחתך כאשר הקבוצה החביבה עליך הכניסה גול או סל...

 

לעולם לא אעשה עוד שייט אתך ברחבי העולם שכל כך אהבנו ותכננו עוד רבים.

לעולם לא ניסע עוד יחד לבקר את הנכדים עם מזוודה מלאה הפתעות ובגדים.

אף פעם ולעולם לא עוד בכל כך הרבה תחומי חיים והכאב צורב והפספוס זועק לשמיים.

אף פעם לא הערכת שאתה חשוב, אבל אתה חשוב, יקירי, לכל כך הרבה אנשים וחסר לכל כך הרבה אנשים.

 

עכשיו כל המשפחה מקובצת סביבך בדיוק כמו שתמיד חלמת – רק אתה נפקד.

בעוד ימים, חודשים או שנים, כאשר אשכב  מעליך לעולמים אבקש כבקשה אחרונה – שיפרקו את הסלעים החוצצים בינינו כדי שנוכל לשכב שוב צמודים כפי שהיינו רגילים.

אומרים – תנוח בשלום על משכבך – הייתי שמחה אם היית נח לידי במיטה עוד כמה שנים אך כך הוחלט אי שם למעלה... ואם יש למעלה שמור עלינו  כולנו. אנחנו כל כך מתגעגעים וזה לא יפסק עד קץ הימים.

 

מגדה גרנות

גילוי מצבה 6.12.19

 

 

שלמה,

יום הכיפורים קירב אותי מעט לשכינה של מעלה ולאוסף הספרים שהוא צור תרבותינו. בין סיפורי המשפחות התנכיים תמיד הרגשתי חיבור למגילת רות. המגילה טומנת בחובה סיפור על אהבה ונאמנות בין חמות וכלה, ולמיטב ידיעתי אין סיפור המדגים פריסת כנף ונאמנות דומה בין חם לכלה. אז הנה הסיפור, שלא לומר מגילה, שלנו.

 

אני מודה שבפעם הראשונה שנפגשנו, שלמה, קולך הרועם והחזות המרשימה הזכירה לי ששוב לא עשיתי שיעורי בית במתמטיקה… אתה ורעייתך מגדה, חמותי האהובה, פתחתם בפני את ביתכם ואת ליבכם, בנדיבות הכל כך טבעית לכם, אי שם ב 1993…

כשעברתי לגור איתכם, ועם אורילה שנתיים אחר כך, חוויתי משפחתיות מיוחדת, חמה, אוהבת, לעתים סוערת, אבל תמיד איכפתית, מתחשבת, ומקיפה. הדאגה האדירה לכל מי שסביבך והאהבה ללא תנאים שלך למגדה היתה ועודנה השראה לחיים, עבורי ועבור האיש שלי, בנכם הבכור, אורי.

 

נפגשנו כל בוקר ב 5:50 כשמגדה אוכלת ארוחת בוקר ששלמה מכין עבורה, כמעין טקס של ציפורי אהבה, כל בוקר, כמו שעון. כוס קפה, שני "ציאניד", שני טוסטים, ירקות טריים חתוכים, גבינה, דבש, אבוקדו….

אם התמזל מזלי ולא היו לימודים באותו יום, ונשארתי בבית, ראיתי את שלמה פעיל, אנרגטי וחושב איך לעשות עוד דברים לטובת הבית. מה לתקן, מה לקנות, לא חשוב כמה, להפריד צבעים, לכבס, לתלות….

די מוקדם שלמה הפך להיות דמות אבהית חזקה, תומכת, ואוהדת בחיי. האמא הפולניה שמעולם לא היתה לי. אהבתי אותו כל כך ושנינו היינו קצת מגושמים לפעמים בדרכים שהראינו חיבה אחד לשנייה. אבל בכל רגע הוא היה מקסים ותמיד גרם לי להרגיש רצויה.

בערבים ישבנו כולנו מול מדורת השבט החדשה, ערוץ 2: שלמה ומגדה והראש של ברקי על מגדה, והראש של אורי עלי. צופים יחד, מדסקסים את ענייני היום עם כוסות תה ( כן, זו לא היתה בירה… ) ענקיות ביד.

 

ביום שאורי ואני החלטנו להפריד כוחות( זמנית), אורי ואני בכינו כמובן, אבל לעולם לא אשכח ששלמה בכה איתנו. בכי אמיתי, מהלב. לילדה בת 21 שלא היתה בטוחה איפה היא תישן באותו לילה, זו היתה המחווה הכי מדהימה בעולם.

 

פאסט פורוורד ל 2002. אורי ואני שוב ביחד, מאוהבים ורוצים להקים קן משלנו. שלמה ומגדה האהובים תמיד שם, תמיד נכונים לעזור, להעניק מהידע והניסיון שלהם, בעל דבר ועניין. לאט לאט הקמנו משפחה, ילדנו תינוקת ראשונה, אוריאן, והענקנו לסבא שלמה וסבתא מגדה נכדה ראשונה. השמחה היתה ענקית כמובן. סבא שלמה חיפש איך "מתפעלים" את הגור השברירי הזה, והעדיף לעשות ולעזור בכל מה שאפשר מסביב, ורק לא לקחת צ'אנס ולהחזיק בידיים את ה"ססטוס" החדש. שלא תישבר האפרוחית…

אחרי שנה וקצת האפרוח אביתר הצטרף לחגיגה, וסבא שלמה סוף סוף הרגיש קצת - קצת! - יותר בנוח עם האפרוחית הגדולה, אוריאן. עם הזעיר הוא עוד פחד.

 

ב2006 עברנו לקנדה, ושלמה ומגדה האהובים התגלו שוב בגדולתם האדירה. כאמא לארבעה אפרוחים היום, אני יודעת כמה היה בלתי נסבל בשבילם לראות אותנו עוזבים. עם זאת, את כל מה שחשו, שמרו לעצמם, ועשו כל דבר שביכולתם כדי לעזור לנו לבנות את חיינו החדשים בקנדה. לעולם לא אשכח לכם אהובים, איך נסענו כולנו: אתם, אני ושני הבייביז הקטנים, עם 6 מזוודות לוונקובר. נחתנו לחורף שאפילו זקני וונקובר זוכרים כ- לבן וקר במיוחד.

מילת תלונה אחת לא נשמעה מכם. רק תמיכה ואהבה ו"איך אנחנו יכולים לעזור", ו"מה אתם צריכים עוד לבית או לילדים?". וכך מאז ועד היום.

 

שלמה אהוב שלנו, אתה החם הכי חם שאני מכירה, הסבא באמת הכי מדהים, והאבא הכי מופלא שיש. אתה לעולם תישאר איתנו, וחלק מהמשפחה שלנו. אני רואה אותך באהבת הקריאה והזיכרון הפנומנלי של אוריאן, בחכמה ובאופי הרגיש והאדיב של אביתר, בלוגיקה ותשומת הלב לפרטים הקטנים של איילה, בחוש ההנדסי והאינטליגנציה של אופאלי, בתנועות קטנות שהם עושים כמוך, וכמובן שאתה משתקף לעד בבנים הנהדרים שלך ושל מגדה.

 

תודה שהיית גם אבא בשבילי ב 25 השנים האחרונות, וכמו שאומרים, תמסור איזה "א-הה!" טוב לוועדת הקבלה שלך, שם בגן עדן.

אוהבת אותך תמיד,

אנבל וינד גרנות

 

 10/10/2019